מצוקה נפשית בגיל השלישי  -  שאלות ותשובות  

 

[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

 

 

גמלאי לא שמח

 

אני גמלאי 78. אין לי בעיות מיוחדות, לא כלכליות ולא בריאותיות. אבל אני לא שמח כמו מקודם. אני בעל מקצוע מושקע, הייתי מומחה ומבוקש, כעת כל הניסיון בטמיון מה לעשות? תודה.

 

תשובה:

 

להיות בפנסיה, גם אם אין דאגות חומריות או גופניות, זו עדיין התמודדות לא פשוטה, בעיקר למי שאהב לעבוד ושאב סיפוק, הערכה ומעמד מעבודתו. זה מזמין תחושת ריק וכפי שאתה מתאר, גם הרגשה שמה שהיה אבד ולא ברור אם משהו אחר יכול לבוא במקום. לפי מה שאפשר להבין מצב רוחך מושפע מכך. אני לא יודע כמה שנים אתה גמלאי, אבל כדאי לחפש לעצמך עיסוקים שתמצא בהם משמעות, חברה ואפילו תחושת ערך. לכל אחד מתאים משהו אחר, אבל רבים מוצאים את זה בפעילות התנדבותית כלשהי, במעורבות מוגברת במשפחה, בלימודים או בטיולים. מעבר לכך, כדאי לחשוב על כך שהחוויות המשמעותיות שכבר צברת בחייך אינן נעלמות.

 

____________________________________________________________________________

 

אימי המבוגרת חרדה

 

אימי בגיל 70 פלוס לפניי שבוע חזרה ממועדון הקשישים בערב כשלפתע חטפה סחרחורת מאוד קשה אנשים שהיו ברחוב עזרו לה ואיתרו אותנו בפלאפון. מאז היא לא יוצאת מהבית לא ישנה טוב ובעיקר סובלת מחרדות איך אני יכולה לעזור לה?

 

תשובה:

 

אכן נשמע שאימך עברה אירוע שהיה עבורה מפחיד מאוד וקשה. כדאי כמובן לערוך בירור מקיף אצל רופא המטפל בה לגבי הסיבות הפיזיולוגיות לסחרחורת וגם סיבות רפואיות אפשריות לתופעות האחרות. אבל במקביל כדאי להביא בחשבון שאימך מגיבה כרגע בתגובה חרדתית. חשוב לעזור לה להירגע. לעודד אותה לדבר על מה שחוותה ואולי להתלוות אליה ליציאות מהבית כדי שההסתגרות בבית לא תהפוך למשהו שמנציח את עצמו. ייתכן שהתגובה התומכת של המשפחה עכשיו היא קריטית לכך שהתופעות הללו לא יהפכו לשגרת חייה של אימא. במידה ולא תהיה הטבה או שאפילו יתגברו תופעות החרדה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע: פסיכוגראטר לגבי טיפול תרופתי להרגעה ופסיכולוג לגבי טיפול בשיחות.

 

____________________________________________________________________________

 

אימא היפוכונדרית

 

רציתי להתייעץ לגבי אימי. היא מוגדרת בשפה הלא מקצועית "היפוכנדרית". הנושא הלך ותפס תאוצה בשנה האחרונה עקב מוות בקרב המשפחה המורחבת. אנו המשפחה מנסים לדבר איתה שתפסיק להיבדק בקופ"ח ברמה היומית ולהיות בדיכאון מאיזה מחלה שעלולה "לתפוס" אותה עוד רגע... וללכת לשוחח עם איש מקצוע. קשה לנו להתמודד איתה והיא לא מוכנה לפנות לעזרה שהיא בהחלט זקוקה לה. מה ניתן להציע לה במקרה זה? ואיך להסביר לה? תודה.

 

תשובה:

 

אתחיל בזאת שקשה מאוד לשכנע את מי שבטוח בוודאות שהוא חולה שזה לא כך. ממה שכתבת נראה סביר מאוד שאימך מגיבה בתגובה רגשית חרדתית (ואולי גם דיכאונית) למוות שאירע במשפחה, ואולי גם לדברים אחרים, וחבל מאוד שהיא אינה מוכנה לנסות להיעזר בטיפול נפשי בשיחות. עם זאת, כדאי שלא להתייחס בביטול לתלונות הגופניות של אימך. גם כיוון שזה אולי פוגע בה ועשוי לגרום לה להתעקשות רבה יותר כדי להוכיח את צדקתה. וגם כי כשקיים חוסר אמון כלפי המבוגר ש'תמיד חולה', מפסיקים להקשיב לתלונות הרבות ועלולים לפספס מצב רפואי שאכן דורש טיפול. כדאי להמשיך ולנסות לעודד את אימך לפנות לטיפול בשיחות במקביל לפגישותיה עם רופאים ולא במקומם ואולי גם לעודד אותה לפעילויות אחרות: פעילויות חברתיות, ספורטיביות, או של תרבות. בפעילויות כאלה היא תוכל למצוא משמעויות נוספות בחייה ואולי גם תתנגד פחות להתגייסות המשפחה לסייע לה.

 

____________________________________________________________________________

 

אימא עצבנית, חרדה ובוכה

 

אימא שלי עוד מעט בת 60, בתקופה האחרונה היא הפסיקה לעשן אחרי שנים. היא נהייתה מאוד עצבנית חסרת מנוחה תוקפנית, בוכה המון, מלאה בחרדות אין סופיות, ולא מוכנה לצאת מהבית. אנחנו מנסים לדבר איתה אבל כלום לא עוזר.מה עושים? איך מטפלים בה? ופוחדים שלא יהיה מאוחר...

 

תשובה:

 

דאגתך לאימא מובנת ואכן נשמע שהיא חווה מצוקה. בכלל לא בטוח שהעניין מבחינתה הוא הפסקת הסיגריות וסביר יותר שזה רק גורם שמגביר את חוסר השקט והעצבנות. ייתכן מאוד שטיפול בשיחות יכול היה לעזור לה ואם היא היתה גמישה לגבי זה, אפשר היה גם לשקול במקביל עזרה תרופתית ולהתייעץ על כך עם פסיכיאטר. אבל כמו שאתם חווים בעצמכם, קשה מאוד לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. בכל מקרה, חשוב שאימא יודעת שאתם חושבים עליה וזמינים לעזור. כדאי להמשיך ולדבר איתה, באופן לא שיפוטי או משתלט, על אפשרויות לעזרה. אפשר לנסות לתת לה דוגמאות מעצמכם ומאנשים אחרים סביבה שנעזרים בטיפול; אפשר לעודד אותה להתייעץ עם רופא המשפחה שלה או מישהו אחר שהיא סומכת עליו ומסוגלת להיפתח בפניו. במקביל, כדאי היה לעודד אותה לצעדים קטנים של יציאה מהבית (לסרט, לחוג, לספורט וכו') ואפילו ללוות אותה. בהצלחה!

 

____________________________________________________________________________

 

 לחזרה לעמוד הבית לחץ כאן.

 

 

052-3166671

ד

צרו קשר

שלח

מייל:

טלפון:

תוכן ההודעה:

שדה חובה

שם:

תודה רבה!

הטופס נשלח בהצלחה

לפניות לטיפול פסיכולוגי, הדרכה והתייעצות: 052-3166671 - אלון יפה פסיכולוג קליני ברמת אביב